ארגז הכלים: המש"תפים החדשים – אתם!

מאת: מיכאל אמיר, עו"ס אל-סם

אל תסתכלו עליי במבט תמוה. כן, כן…אתם! אתם ההורים. אני לא מתכוון לכך שאתם משתפים פעולה עם המשטרה. אני אפילו לא מדבר על שיתוף פעולה עם הילדים שלכם. אני מתכוון לשיתוף פעולה שלכם באופן לא מודע עם הסם עצמו. למה אני מתכוון?

ההורים שמגיעים לאל סם מתחלקים למספר סוגים.

"הורים ללא עמדה" –  ישנם הורים אשר לא כועסים על ילדיהם על עצם השימוש, אלא על עצם העובדה שנתפסו. "אם כבר אתה מעשן, תהיה חכם ואל תיתפס!!". אותם הורים מחשיבים את המריחואנה כפחות מזיקה מאלכוהול. חלקם, בעצמם מעשנים. הם מביעים סלידה רבה מעצם ההסתבכות של ילדיהם עם החוק, אך אינם נוקטים עמדה לגבי מריחואנה (במקרה הטוב). ילדיהם בד"כ יסכימו איתם. ויודו שנהגו באופן לא סביר. יבטיחו לעצמם ולהוריהם שלא להסתבך שוב עם החוק, לפחות עד גיל 18, ובינתיים ימשיכו לפנטז על היום בו יוכלו לחזור לעשן או להשתתף באחת ההפגנות הקרובות בעד הקנאביס.

"הורים – שוטרים": ההורים מהסוג הזה נוקטים עמדה מובהקת של "נגד שימוש". הם עסוקים בלתפוס את הילד "על חם" מעשן. הם מחפשים רמזים, סימנים. מתעמתים עם ילדם כל הזמן, חלקם הופכים "לשוטרים", ודואגים לעדכן יומם וליל את קצין המבחן או את מטפל אל סם על מעלליו של ילדם. בנוסף דורשים מעקב צמוד על הילד, מתוך מחשבה שאם הם לא הצליחו לשלוט עליו, מישהו אחר יוכל לעשות זאת בשבילם. ילדיהם לרוב יאשימו אותם ויטענו שהם הורים "רעים". עימותים בלתי פוסקים, היעדרויות מהבית והסתרות, הן חלק מהשגרה היומית. בד"כ הורים כאלה מצליחים ב"איומים" להשיג מניעת שימוש, אך בד"כ זה רק למראית עין. בד"כ הילדים מוצאים פורקן במקומות אחרים – הימורים, קלפים, מחשב וכל דבר אחר שיוכל לשחזר את חווית עונג ההתמכרות.

"הורים שמחים" – אצלם בד"כ הכל מצויין! אין שום בעיה, אז הילד קצת עישן – סה"כ הוא מצטיין בלימודיו, יש לו חברים, הוא מתפקד נפלא רק "אופס" אחד קטן, שבר את שגרת החיים. הם בטוחים שזה רק במקרה. "כולה פעם אחת!!  אז מה קרה?" "מי לא מעשן בימינו?". ההורים אלה בד"כ הופכים לתוקפניים כלפי הרשויות ואף כלפי גורמים טיפוליים, המנסים לקבל תמונה מדוייקת של המצב. בד"כ ילדיהם מגיבים באדישות מוחלטת. כמו הוריהם – מבחינתם אפשר להעביר את זה הלאה. בד"כ ככה החיים מתגלגלים. כמו רולטה רוסית. מדי פעם "אופס" קטן, ואז או שבאמת לא מדובר בדבר או שמדובר באיום ענק ומוסווה שעומד להתפוצץ.

"הורים ידוענים" – אלה הורים ממש נחמדים. הם משתפים פעולה באופן מדהים. מטפלים נוהגים להתאהב בהם. הם מגלים מעורבות רבה, מתאמצים להגיע לכל פגישה ולפקוח עין על הילדים. בד"כ נמצאים בקשר טוב עם ילדיהם (ובעצם עם כולם). הם יודעים טוב מאוד למה הילדים שלהם עישנו. פעם זה בגלל שהם נגררו אחרי אחרים, פעם בגלל שהם לא עומדים בפיתויים. הם בכלל יודעים היטב מה הילד שלהם צריך. הוא צריך טיפול, הוא צריך מישהו מבוגר שילווה אותו, היא צריכה מסגרת אחרת, היא צריכה איש מקצוע " דה בסט אוף דה בסט". יש רק בעיה קטנה אחת עם ההורים האלה. הם מעולם לא טרחו לשאול את ילדיהם – "מה קרה?". שתי מילות קסם שהתאיידו עם השנים. כי אם הם יודעים הכל אז בשביל מה צריך לשאול…???

הורים עם תסמונת "ובא לציון גואל" – זהו סגנון הורות חדש שמתפתח בשנים האחרונות לאור השינויים הרבים העוברים על התא המשפחתי . תסמונת "בא לציון גואל" מדברת על תחושות ורגשות חיוביים בעקבות תפיסת הילד. סוף סוף יש מישהו "שיחנך" את הילד. "שיטפל בו". "שישמור עליו". בד"כ ההורים בשמחה מוסרים את מפתחות ההורות שלהם למטפל, לקצינת המבחן, אפילו לשופט, במחשבה שסוף סוף "הגפילטע" ירד להם מהעורק הראש. במקרה שלהם הגיפלטע המשמין, יהפוך רק למופלטה מלאת שומן טראנס במרוצת הזמן. ילדים חכמים מאוד, הם מרגישים ויודעים הרבה יותר ממה שהוריהם חושבים שהם יודעים. הם ידעו אם וויתרתם עליהם במסווה של טיפול, או כל דבר אחר, והם יתבעו ממכם לחזור להיות הורים במהרה. ומה שלא הולך במוח יגמר בכוח (חזרה לסמים). לרוב ההורים בסופו של דבר יצאו עוד יותר מתוסכלים וחסרי אונים ולא יבינו מה הם לא עשו בסדר.

 

אז מה משותף לכל סגנונות ההורות הללו?

הקושי של ההורים לראות את הילד. המילה "לראות" מורכבת גם מהיכולת להביט וגם מהיכולת להתבונן. להביט לאיתותים ולסימנים מסביב למה שקורה לילד, ולהתבונן עליו מבפנים. להסתכל מעבר לרמה הנגלית ולתהות – "מה בעצם קורה פה?". "למה הילד עישן?". "האם קרה משהו?" "האם יש מישהו שיכול לעזור לנו להבין?" ואולי אנחנו לא מבינים ונצטרך לשאול אותו. אולי הוא עצמו לא כל כך מבין.

מעבר ל "לראות את הילד" – חשוב גם לשמוע לו. גם המילה "לשמוע" מורכבת משני חלקים: היכולת לשמוע את מה שיש לילד לומר, והיכולת להקשיב לו. ייתכן שאתם שומעים טענות קשות כלפיכם, וייתכן שאתם שומעים כעסים. היכולת שלכם להקשיב אל מעבר למה שאתם שומעים ולהבין מה בעצם הילד אומר לכם, יכולה לעזור לכם להבין מה עובר על הילד ומה בעצם יכול לעזור לו בתקופת גיל ההתבגרות הידועה כתקופה מאוד מורכבת.

היכולת שלכם לראות  ולהקשיב את  הילד חשובה מעין כמותה, והילדים שלכם רוצים להשמיע, הם רק מחכים למישהו שיהיה מוכן להקשיב.