מריחואנה

מריחואנה וחשיש המופקים מאותו הצמח, מהווים את הסם הלא חוקי הנפוץ ביותר בעולם.

הסם ממכר יותר ממה שנהוג  לחשוב. לכן יש מקום לדאגה כאשר  נראה  שמספר המתבגרים המשתמשים במריחואנה עולה, וגיל המשתמשים יורד.

שמות נוספים

גראס,  קאנאביס, חשיש, צ`ראס (חשיש הודי)

מה זה?

מריחואנה: היא תערובת של עלים ופרחים  מיובשים  של צמח הקאנאביס, וצבעה ירוק צהוב. אופן הצריכה: בתערובת עם טבק, ועישון התערובת במקטרת, (באנג) או בסיגריה.

צמח ה- cannabis sativa  תורבת  עוד לפני 2,000 שנה. יש בצמח כ-400 חומרים כימיים, אך החומר שנחשב ביותר כמשפיע על פעילות המוח הוא   THC . כמות ה- THC בסם קובעת את חוזקו, ורמת ה- THC  נקבעת ע"י גורמים רבים כמו : סוג הצמח, תנאי הגידול, הקרקע, וזמן הקציר. מגדלי קנאביס מצליחים כיום, להשיג כמויות גבוהות של THC במריחואנה, הגבוהות בהרבה מאילו שיוצרו בשנים קודמות.  בשנת 1974 היה במריחואנה 1% של THC. בשנת 1994 היו כבר 4%. בסוג הפופולרי של מריחואנה , המיוצרת מהניצנים וכותרות הפרחים של צמח קאנאביס נקבי,  מגיע  ה- THC ל-7.5% .

החשיש, שהינו השרף המיוצר מפרחי  הקאנאביס הנקבי, מופיע בצבע חום בהיר או כהה.  כמות ה- THC  בחשיש  גבוהה יותר, והשפעתו על המעשן חזקה יותר מהמריחואנה.

כיצד מרגישים?

ההשפעה משתנה מאדם לאדם, ותלויה בריכוז ה-THC  במריחואנה או בחשיש.

בדרך כלל  יורגש יובש בפה, דפיקות לב מואצות, ירידה בקואורדינציה, פגיעה בשיווי המשקל, ובזמן התגובה,  והרגשת שכרון. העיניים מאדימות.

החשיש והמריחונה הינם סמים  פסיכואקטיביים, הגורמים לשינוי במצב הרוח. השפעתם מדכאת את המערכת העצבית, נותנת תחושת רוגע, ומשחררת עכבות. לפיכך תופענה תחושות הן חיוביות והן שליליות, בהתאם לאוירה החברתית במקום,  או למצבו הנפשי של המשתמש.

השפעת העישון מורגשת תוך מספר דקות, והיא נמשכת כשעתיים.  ההשפעה כוללת הרגשת יובש בפה ובגרון, דפיקות לב מואצות, הפרעות בקואורדינציה ובשיווי המשקל, זמן תגובה ארוך מהרגיל,  ובעיות בזיכרון לטווח קצר. לאחר שההשפעה פגה מופיעה כמיהה למאכלים מתוקים או אחרים.

 השימוש יוצר תחושת סוגסטביליות , ומעוות את תפיסת המציאות.  נהיגה ברכב בהשפעת הסם מסוכנת.   THC הוא חומר מסיס בשומן ומצטבר ברקמות עתירות שומן, בכבד, בריאות, ובאיברים נוספים.

כיצד משפיע על הגוף?

עישון מריחואנה פוגע  בזכרון לטווח קצר. נימי הדם בעיניים מתרחבים, וגורמים לתופעת העיניים האדומות. THC – החומר הפעיל במריחואנה משנה את דרך הפעולה של המוח.

דרכי שימוש

בד"כ על ידי עשון המריחואנה ויתר מוצרי הקאנאביס,  במקטרת או בנרגילה, ולרוב סיגריות מגולגלות, (ג`וינט) או סיגריות רגילות שרוקנו מהטבק, ומולאו בסם. החשיש נצרך גם בבליעה, ואז ההשפעה תתחיל לאחר ספיגת ה-THC במעי ובמחזור הדם.

מריחואנה כתרופה

המריחואנה הינה סם לא חוקי, אך ישנם הטוענים שהשימוש בסם עוזר להם בהקלת כאבים, בהקלת סימפטומים של גלאוקומה (מחלת עיניים), בשיפור התיאבון לחולי איידס, ובהקלה על הרגשת הבחילה שחשים מטופלים חולי סרטן. נטילת תרופות המכילות  THC, והמשמשות לטיפול בחולים אלו, ולהקלת סבלם, או בהקלת תוצאות הטיפול בהם, קיימת בארצות הברית.  (באישור רפואי מתאים).

השימוש בסמים במעמד הבורגני מתחיל בגיל ההתבגרות

מה שעולה ממחקר שבדק את דפוסי השימוש בקנאביס, הוא  שהשימוש בחשיש מאפשר יציאה מהזהות האישית הממוסדת אל זהות אישית אלטרנטיבית. הירידה בשימוש נובעת בשל האחריות המשפחתית, מגבלות הגוף, והכרה בנזקים כתוצאה מהשימוש.

מה קורה כשמפסיקים?

שאלה:

אדם המפסיק להשתמש בחשיש, או מריחואנה לאיזה סימפטומים או תופעות עליו לצפות?

תשובה:

הפסקת השימוש  בקנאביס, כבכל שינוי בהרגלים,  כרורה בהערכות מתאימה.

התופעות שונות בהתאם לדרגת השימוש בסם, והשפעתן יורדת עם הזמן.

עם הפסקת השימוש במצב הגמילה, ישנן תופעות נפוצות כגון: קושי להירדם, שינה עם חלימה מוגברת, הכוללת חלומות טעונים, פגיעה בתאבון , הזעה מוגברת בשינה כתוצאה מפליטה של הרעלים מנקבוביות העור, כאבי ראש, ועוד.

 יחד עם זאת, התחושה של הפסקת עישון הקנביס, עשויה להיות תחושת רווחה, וחזרה לחוות את עצמך באופן אמיתי יותר, ללא התלות בסם, והיות צלול יותר. ודאי לאחר מספר ימים או שבועות.

בנוסף, מומלץ להקפיד על תזונה בריאה ועל פעילות גופנית.

מדברי ניתן להבין שההחלטה להפסיק את השימוש מבורכת-ואני ממליצה לשלב אותה בשיחות עם איש מקצוע ב"אל סם",  אשר יסייע למשתמש שהפסיק, להתחזק ולהתארגן ללא הסם שמילא תפקיד בחייו.

הפגישות ב"אל סם" הן אנונימיות ואינן נרשמות או מדווחות.

בהצלחה!

 

תסמונת הגמילה מקנאביס

המאמר הופיע ב-Current Opinion in Psychiatry, גליון 19, 2006.

מאת: Alan J. Budney ו- John R. Hugheb.

מבוא

ה-DSM-IV-TR וה-ICD-10 כוללים קטגוריה אבחונית להפרעה של תלות בקנאביס, ומחקרים אפידמיולוגיים מראים שמספר משמעותי של משתמשי קנאביס עונים על קריטריון זה. מספר המבוגרים ובני הנוער שנמצאים בטיפול בגין תלות בקנאביס ב-10-15 השנים האחרונות מראה עד כמה הנושא חשוב מבחינה קלינית וציבורית. מספר נסיונות קליניים נעשו במטרה לטפל בבעיה, ואלה הראו את יעילותם של טיפולים התנהגותיים, שהביאו לתוצאות דומות לאלה שנצפו בהקשר להפרעות תלות אחרות. למרות שהטיפול התרופתי מקובל בטיפול בהפרעות של תלות לחומרים פסיכואקטיביים, רק לאחרונה החלו לחשוב על טיפול מסוג זה בתלות לקנאביס. נראה שהספקנות שקיימת בנוגע לקיומה ומידת חומרתה של הפרעה זו מסבירה את ההתקדמות האיטית שחלה בפיתוח טיפול. הקהילה המדעית לא הכירה עד לא מזמן בפוטנציאל התלותי שבשימוש בקנאביס מאחר ואין הוכחות רבות לקיומם של תלות פיזיולוגית בסם (תסמונת גמילה), רשתות נוירוביולוגיות המסבירות את ההפרעה, ושימוש עצמי בקנאבינואידים במודלים של חיות. בנוסף, נראה כי הקהילה הקלינית האמינה כי היקף התלות בקנאביס אינו גבוה, מתרחשת בעיקר בהקשר של שימוש לרעה מרובה בסמים, וכי השלכות התלות הן מינימליות ולכן אינן מצריכות התערבות טיפולית. יחס זה החל להשתנות בשנות ה-90` המוקדמות, עם גילויה של מערכת קנאבינואידית אנדוגנית ופרסום נתונים קליניים ואפידמיולוגיים שהראו, כי תלות בקנאביס היא תופעה שכיחה יחסית, בעלת השלכות חמורות, ומביאה למספר גדול של משתמשים המבקשים טיפול.

מאמצע שנות ה-90` ועד לשנות ה-2000 המוקדמות, מחקרים בסיסיים בחיות מעבדה ובני אדם הראו כי קיימת תסמונת גמילה שקשורה לשימוש בקנאביס וכי המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי המעורב בכך הוא ה-THC. שיבוט של הרצפטור הקנאבינואידי CB1 ופיתוח אנטגוניסט קנאבינואידי (SR141617A) הראו כי קיימת תסמונת גמילה בקרב עכברים, חולדות וכלבים. מחקרי מעבדה שנערכו בקרב מטופלים הראו סימפטומי גמילה שנגרמו עקב הפסקת עישון קנאביס או מתן אוראלי של THC, וכי לתסמונת יש מסלול טיפוסי לתסמונות הנגרמות בעקבות שימוש בחומרים אחרים.

תקפות התסמונת

ב-2004, פרסמו בודני ושות` סקירת ספרות מדעית שהציגה מחקרים שהשתמשו במגוון מתודולוגיות ושהראו הוכחות לקיומה של תסמונת גמילה מקנאביס. מחקרים מוקדמים בשנות ה-70` וה-80` שתוכננו בעיקר כדי לחקור את ההשפעות הישירות של שימוש בקנאביס דיווחו על סימפטומים של גמילה בעקבות הפסקת עישון קנאביס או מתן אוראלי של THC, אולם לממצאים לא יוחסה חשיבות. מחקרי מעבדה ניסויים שנערכו לאחרונה בהשתתפות נבדקים שהתנדבו בתגובה לפרסום בעיתון תוכננו באופן ספציפי לבדוק תסמונת גמילה מקנאביס. מחקרים אלו הראו ממצאים עקביים שהצביעו על סדרה אמינה של סימפטומים שהתרחשו בעקבות הפסקת שימוש בקנאביס. שניים מהמחקרים אספו נתוני גמילה ממעשני קאנביס כבדים/קבועים לתקופות ארוכות של הפסקת שימוש וולונטרית, והראו את גודל ההפרעה ומהלכה במשך הזמן. קורי ופופ השוו 30 מעשני קנאביס שעישנו בצורה  יומיומית עם מעשני קנאביס שהפסיקו את השימוש או כאלה שלא עישנו מעולם למשך תקופה של 28 יום של הפסקה מבוקרת. המשתמשים בהווה דיווחו על רמות גבוהות יותר של חרדה, עצבנות, מצב רוח שלילי, סימפטומים פיזיים וירידה בתאבון במשך תקופת הפסקת השימוש מאשר שתי הקבוצות האחרות.

מחקר שנערך במעבדתנו בדק 18 משתמשי קנאביס שהשתמשו בצורה יומיומית למשך תקופה של 5 ימי עישון-כרגיל כבייסליין ו-45 ימי הימנעות משימוש, והשווה את הממצאים לקבוצה של מעשני קנאביס לשעבר. ההשפעות שניצפו במשך תקופת ההימנעות היו כמעט זהים לאלה שנצפו ע"י קורי ופופ וכללו כעס ותוקפנות, ירידה בתיאבון, עצבנות, חוסר שקט, רעידות, קשיים בשינה, כאב בטן, חלומות מוזרים, הזעה ואובדן משקל. הסימפטומים הופיעו ביום הראשון להימנעות משימוש, כשהשיא התרחש בין היום השני לשישי. רוב ההשפעות חזרו לרמות הבייסליין ולרמות שניצפו בקרב קבוצת ההשוואה של המעשנים לשעבר עד לסוף השבוע השני להימנעות. בנוסף, אנשים שגרו עם הנבדקים באותו זמן אישרו את הדיווחים על תוקפנות, עצבנות, חוסר שקט וקשיי שינה בתקופת ההימנעות.

תוצאותיהם של מחקרי מעבדה על בני אדם הראו עקביות בהשפעותיה של תסמונת גמילה מקנאביס. עם זאת, היכולת לבצע הכללה היא מוגבלת מאחר והמחקר כלל משתמשי קנאביס כבדים בלבד. מידת תסמונת הגמילה, אם בכלל, שמתרחשת בקרב משתמשים קלים או כאלה שאינם משתמשים בצורה יומיומית אינה ברורה. בנוסף, המחקרים לא כללו משתמשים שחיפשו טיפול, כאלה שהם בעלי הפרעה פסיכיאטרית משמעותית, וכאלה שהשתמשו בחומרים פסיכואקטיביים אחרים או השתמשו לרעה באלכוהול. נבדקים מסוג זה כנראה יתנסו בסימפומי גמילה חמורים יותר, דבר המראה כי ייתכן והתצפיות שנערכו במחקרי מעבדה אלו אינן לוקחות בחשבון את מידת חוסר הנוחות, בעיקר בקרב אלה המחפשים טיפול בסביבה של שימוש לרעה בסמים, סביבה פסיכיאטרית או סביבה רפואית.

בודני ושות` פרסמו שני מחקרים על תסמונת גמילה מקנאביס בקרב מבוגרים ומתבגרים שטופלו במסגרת שאינה אשפוזית. גם מבוגרים (N=54) וגם מתבגרים (N=72) דיווחו על פרופיל תסמינים דומה לזה שנצפה במחקרי מעבדה. מעל ל-67% מהמבוגרים בטיפול דיווחו כי חוו ארבעה או יותר תסמיני גמילה שמידת חומרתם בינונית לפחות. התסמינים המדווחים ביותר היו ערגה, עצבנות, דכאון, חוסר שקט, קשיי שינה וכעס. מקרב המתבגרים שהיו בעלי הסטוריה קצרה יותר ותדירות נמוכה יותר של שימוש, מעל ל-33% דיווחו ארבעה או יותר תסמיני גמילה במידת חומרה בינונית לפחות. קרולי ושות` דיווחו על ממצאים דומים בקרב מתבגרים שנמצאו במסגרת דיור המשלב טיפול (residential treatment).

לסיכום, על בסיס הממצאים הנ"ל, אנו מציעים את סדרת הסימפטומים הבאים המבטאת תסמונת גמילה מקנאביס:

הסימפטומים השכיחים ביותר: כעס, תוקפנות, עצבנות, חרדה, ירידה בתאבון או במשקל, חוסר שקט, קשיי שינה כולל חלומות מוזרים.

סימפטומים שכיחים פחות: צמרמורות, דכאון, כאב בטן/אי-נעימות פיזית, רעידות, הזעה.

החשיבות הקלינית

הספרות המדעית העכשווית מצביעה באופן ברור על כך שגמילה מקנאביס כרוכה  בבירור בתסמונת גמילה. הוכח כי קיימות השפעות הנגרמות עקב הימנעות משימוש בקנאביס, הן אינן נדירה, בעלות מסלול זמן מוגדר, מופגות במתן מחודש של קנאביס או THC, ונגרמות עקב חסך בחומר מסוים (THC). התכונה שנותרה לבדיקה היא משמעותה הקלינית של התסמונת (כלומר, גודל המצוקה או הנזק הנגרם מסימפטומי הגמילה או השפעות התסמונת על הנסיונות להפסיק את  השימוש), שעד לא מזמן לא היתה ברורה.

ראשית, השוונו את תסמונת הגמילה מקנאביס ישירות עם גמילה מניקוטין (אבחון המקובל ע"י ה-DSM וה-ICD כבעל חשיבות קלינית) ומצאנו בעקביות כי גודל ההשפעות ומסלול הזמן של תסמונת הגמילה מקנאביס ניתנים להשוואה עם תסמונת הגמילה מניקוטין. שנית, אנשים החיים עם משתמשי קנאביס מבחינים בהשפעות הגמילה, עובדה המצביעה על כך שהסימפטומים משבשים את חיי היומיום. שלישית, משתמשי קנאביס מדווחים כי הם משתמשים בקנאביס על-מנת "להקל על סימפטומי הגמילה", עובדה המראה כי התסמונת עלולה לגרום להמשך השימוש לרעה בקנאביס. רביעית, מספר משמעותי של מבוגרים ומתבגרים הנמצאים בטיפול עקב התלות בקנאביס מודים בסימפטומי הגמילה הבינוניים עד חמורים שהם חווים, ורבים מתלוננים כי הסימפטומים מכבידים על הפסקת השימוש.

מסקנה

אלו זמנים מרגשים בחקר הקנאביס. התגלית על קיום מערכת קנאבינואידית אנדוגנית, זיהוי ושיבוט רצפטורים קנאבינואידים, ופיתוחם של אגוניסטים ואנטגוניסטים קנאבינואידים מעניקים תובנות חדשות בנוגע לבסיס הנוירוביולוגי של השפעותיו הפסיכואקטיביות של הקנאביס ותהליכי התלות הקשורים אליו. מחקרים דקדקניים שנערכו בתחום ההתנהגותי, הקליני והאפידמיולוגי בהקשר לגמילה מקנאביס שנעשו במקביל לגילויים חדשניים אלה הצביעו באופן ברור על כך שהפסקת שימוש כבד בקנאביס גורמת להשפעות, ושהשפעות אלה אכן מייצגות תסמונת גמילה אמיתית. מחקרי מעבדה וסקרים שנערכו באוכלוסיות קליניות מחזקים את תקפותה החיצונית והאקולוגית של התסמונת על ידי תיעודה ב-"עולם האמיתי". הממצאים חוצים טווח רחב של תחומים מדעיים, ואלה הביאו להכרה כי הקנאביס הוא סם הגורם לתלות, וכי על הקהילות המדעיות, הקליניות והציבור הרחב להתייחס לכך ברצינות רבה יותר.

למרות הטיעונים החזקים לתקפותה וחשיבותה הקלינית של תסמונת הגמילה מקאנביס, נותר עוד הרבה ללמוד. לדוגמא, יש לחקור באמצעות מחקרים פרוספקטיביים האם סימפטומי גמילה מקנאביס מפריעים להימנעות משימוש או גורמים לחזרה לשימוש (relapse). לא ברור אם שימוש שאינו יומיומי גורם להופעת סימפטומי גמילה. חשוב לבדוק האם וכיצד גמילה מקנאביס משפיעה על הפרעות פסיכיאטריות, מאחר והשימוש בסם שכיח באוכלוסיות אלו. ולבסוף, נותרות שאלות בסיסיות נוספות: האם סבילות לקנאביס וגמילה ממנו והאם התסמונת מושפעת מהגנוטיפ, תהליכי התניה או סיבות אחרות? מה שברור הוא כי תסמונת הגמילה מקנאביס דורשת את תשומת הלב המדעית והקלינית.

סגור לתגובות.