גיוס ההורים לתהליך הטיפול

מאת: גילה כהן, עו"ס M.S.W שירות התמכרויות, מטפלת, מדריכה.

אל סם מטפלת בבני נוער נפגעי סמים. אנו עושים את המירב למען טובתו של הילד ושלומו אך אל לנו לשכוח כי הילד הוא של ההורים ואנחנו אורחים בחייו. מתוקף היותי אמא ומטפלת משפחתית אני מבינה כי קיימת חשיבות עליונה לשילוב ההורים במערך הטיפול .
רציונל: המשפחה היא מערכת, אורגניזם, תזוזה של כל פרט, משפיעה על המערכת כולה ולהיפך
.) Bowen, 1978 (

גיל ההתבגרות מזמין את המשפחה להתמודדות עם שינויים בחיי הפרט המשליכים על כל ההוויה המשפחתית. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בגיל התבגרות סוער הכרוך בהתנהגות סיכונית בגיל ההתבגרות בני נוער עלולים ללכת לאיבוד חובה על ההורים להיות להם מורה דרך. בתוך הקושי בהתמודדות אנו מוצאים את ההורים חסרי אונים ועם סימני שאלה גדולים כיצד עליהם להתנהל בסיטואציה .
זה המקום בו אנו מחויבים – להורים להיות מיכל ומורה דרך זאת ועוד, לעיתים אנו מוצאים כי לבני הנוער מוטיבציה נמוכה להשתתף בטיפול ולפעמים היחידים שיכולים להתערב ולנהל הם ההורים. מכאן אנו נזקקים למעורבות הורית כגורם משפיע בהליך הטיפולי במאמר מבקשת להעמיק את ההתבוננות שלנו על הנושא – מנקודת מבטו של הנער, מנקודת מבט של ההורים ומנקודת מבט של המערכת.

מנקודת ראות של בני נוער –
תפקיד התנהגות קצה של בני נוער מגיע ממניעים מגוונים ועונה על צרכים שונים )לדוגמא ;ניתוק חברתי / שייכות חברתית / התמודדות עם קשיים וטראומות(. לעיתים ההתנהגות מגיעה מהמקום שהנער מרגיש שאין לו מה להפסיד והוא לא מאמין שיש משהו שיכול להשתנות בחייו בכלל ובהתנהלות המשפחתית בפרט.

מתוך העבודה אנו מבינים כי יש והנער נעזר בהתנהגותו לקרוא לעזרת המשפחה או לחילופין כדי למלא בהצלחה את התפקיד הבעייתי שיועד לו על ידי ההורים. כדי לעצור את התהליך, אנחנו חייבים להתערב וליצור שינויים משמעותיים בהוויית חייו ובייחוד בתרבות המשפחתית.

נוכחות ההורית בולטת בחדר הטיפול בתוך השיח שהנוער מביא.

קוהוט) 2005( היטיב

לאמר שהתינוק גדל דרך עייני האם וזו חוויה משמעותית בחייו של התינוק. מתוך חוויה אישית ומקצועית ברור לי כי הדבר ממשיך לאורך כל תקופת הגדילה והילד זקוק לאישור והכרה הורית לאורך כל חייו בכלל ובתהליך ההתבגרות בפרט .- העדר הכרה הורית מהווה גורם מעכב בתהליך הצמיחה האישית, גיבוש הזהות ותחושת הערך העצמי.

דבר נוסף שיש לתת עליו את הדעת – יש וההורים מפקידים חלק מהמועקה וחוסר שביעות הרצון שלהם אצל הנער. בשלב זה הפתרון קשור קשר ישיר להורים אך, למרבה הצער ,לעיתים ההורים אינם מזהים את מעורבותם והשתנותם כקריטיים בדרך לפיתרון מצבו של הילד.

יתרה מכך, כאשר הנער מתחיל טיפול ולעיתים מתרחש שינוי בעקבות ההתערבות הטיפולית קורה וההורים מגלים אמביוולנטית / חוסר אמון / ספק / ביקורת כלפי התקדמותו ואז המתבגר עלול להפוך חרד, מבולבל, מדוכא, ועוין. יש להכין את ההורים לקבלת השינוי של הנער גם כאשר יש ספק לגבי ההתמדה / יכולת ההתגייסות והמניעים של המתבגרים

מנקודת ראות ההורים
כאשר הורה מבין כי ילדו מסתבך בפלילים החוויה הראשונית היא חוויה של כישלון / חוסר הצלחה. סגנונות התגובה הם שונים אך אין הורה אשר גאה בהישג הזה של ילדו. פעמים רבות הגילוי מלווה בתחושת בושה ואשמה, חוסר אונים. אנו פוגשים את ההורים במקום פגוע וכואב עד מאוד. יש משפחות המתקבצות סביב האירוע בחיפוש אחר כוחות להתמודדות ויש משפחות שהגילוי מפלג ומקצין את הקונפליקטים של המשפחה.
הילד מחייה אצל הוריו קונפליקטים, זיכרונות, וחוויות לא מודעים מתקופות ההתפתחות המקבילות שלהם המעוררים השלכה והפנמה שמפנים ההורים כלפי ילדיהם )איתן בכר ,2003 (.

פעמים רבות המפגש עם הקושי של הילד מהדהד קושי אישי או פחד בשל קונפליקט לא פתור )לדוגמא: אם שפרצה בבכי כי אחיה מת מסמים בגיל ההתבגרות.( נוסף על התמודדת לא מוכרת / חוסר שליטה ומתאפיינת בתחוים אורים – נדרשת מההורה ההתמודדות תוך אישית במקביל לצורך לייצר התמודדות מול הנער ומול המערכות צף קונפליקט ועולה שאלת נאמנות שמתעתעת בהורים ומקשה עליהם על הבחירה בדרך תגובה זו או אחרת. המתח הפנימי דורש אנרגיה, מקשה על חשיבה מאורגנת ומעמיד קושי גדול בתפקוד הורי.

הדינמיקה והקשרים במשפחה כגורמי השעה בעולם המתבגרים

קיימים סגנונות הורות המפריעים לנער ופוגמים ביכולתו ובתפקודו. אין לי ספק כי ההורים אוהבים את ילדיהם וההתנהלות שלהם מונעת ממניעים פנימיים ולא מרוע או מרצון להרע לילד אך לעיתים תנאי היסוד הפיזיים ובייחוד המנטאליים שההורים יוצרים, אינם תואמים את הצרכים הבסיסיים של הנער וגורמים לתעוקה בלתי נסבלת.
מאפיינים להתנהלות הורית המעכבת צמיחה והתפתחות : חוסר אפקטיביות בדרך לפתרון בעיות הנוער, הצבת גבולות פיקטיביים, ועיסוק במימוש יעדים הקשורים בעיקר לצרכים הוריים. )גבאי ,2006(.

לעיתים ההורים אינם מזהים את מצבו של הנער כקשור ומושפע מהדינאמיקה במשפחה .
בנוסף פעמים רבות ההורים, עסוקים בלטפל בלחץ שנוצר אצלם ופחות במצבו של הנער ובלחציו האמתיים. בסיטואציה הנוצרת קורה וההורים נוטים לטפל בנער על פי נוהל "הטיפול במוסך". מושא ההשתנות והתיקון האחד והיחיד הוא – הנער.
אך בל נשכח לא קל להורים – כאשר ההורים מרגישים פגועים וחושפים את הפגיעות שלהם או הפתולוגיה המשפחתית, הם עלולים להגיב באופן קשה ולעיתים תהייה דילמה פנימית האם לשתף פעולה, האם ניתן לסמוך על הגורם המטפל , כיצד להתמודד עם תחושת הכישלון. כאשר הברית הטיפולית עם ההורים נכשלת, יש סכנה גדולה להמשך קיומו של הטיפול.

משמעות הדבר בסיטואציה הטיפולית

מכאן, חובה עלינו לשתף הורים בהליך הטיפולי ,יש לראות את השותפות שלהם לאורך כל הדרך ולא רק כאשר יש בעיה עם הילד אפשרויות השיתוף הן פרטניות, משפחתיות ו/או קבוצתיות. גם אם המטפל אינו מומחה בטיפול משפחתי חשוב המפגש המשותף כדי לאפשר שיח ותקשורת ישירה בין הנער להוריו. משמעות ההתערבות המשותפת מעבירה מסר כי אנו רואים בילד והוריו יחידה אחת שבכוחה לצמוח ולהצליח יחדיו.
להלן נקודות שיש להתחשב בהן במהלך ההתערבות. )הדברים מובאים בסדר אקראי(

• למפגש מגיעה משפחה כואבת ומאוכזבת שרמת המתח ולעיתים הקונפליקט גבוה – עלינו להתחשב בכאבם, ערכיהם והכוחות במשפחה כצוות ובכל אחד מהפריטים במשפחה.
• המנדט של ההורים הוא בשם אהבה ודאגה לילדם
• תפקיד המטפל להתבונן בתהליך ולאתר חוזקות וחולשות בתא המשפחתי.
• יש לתת את המקום להישגים חיוביים ולשים דגש להתנסות מוצלחת. לדוגמא : אני מתחילה כל מפגש בבקשה שההורים יגידו משהו חיובי על בנם. אנו נמצאים שם בזכות הנער ועבור זאת אנו מוכנים להתאמץ ולהצליח. זאת עוד, אנו מזכירים לכולם הורים שיש דברים בהם ניתן להתגאות , חווית הצלחה.
• במהלך ההתערבות יש לזכור את הצורך של המתבגר להתרחק מהוריו מבלי לאבד את הביטחון וההגנה שהם מסוגלים לספק והוא נזקק להם. לכן ההתערבות חייבת לתת מקום לעצמאותו ולזכותו לפרטיות בתנאי שאינו מהווה סכנה לעצמו
• יש להדגיש את הסמכות והמחויבות החוקית והרגשית של ההורים לשמור על הנער ולהגן עליו בעת הצורך
• הורה לא יכול לוותר על תקשורת עם המתבגר וחובה עליו להיאבק על הקשר
• המטפל צריך להשתמש בעולם המושגים של המטופל ובשפתו – ערכים, אמונות ודימויים, קבלה )מיכאלי , 1989(
• להתאים את הטיפול לרמת האינדיבידואציה וכוחות-האני של המטופל תוך כיבוד דרכו – הזמנה לעורר חשיבה והימנעות מעימותים.
• המטפל צריך לעשות הפרדה בין תלונות ענייניות )סכנה( לבין קושי רגשי של ההורים
• לעיתים אפשר להגדיר מחדש את הבעיה reframing וביחד לשנות משמעות וקונטקס הדברים relabeling . לדוגמא : נירמול : חריגת התנהגות המתבגר קשורה באופן כלשהו בתהליכים אותם הוא עובר – אוטונומיה, אנדיבידואציה, גיבוש זהות לסיכום
להיות בגיל ההתבגרות זו חוויה מאתגרת הן למתבגר/ת והן להורים.
מניסיוני, כל ילד רוצה מעורבות שומרת של ההורים בחייו – נכון, שמחד הם חרדים לפרטיותם אך כאשר עוברים משבר לרוב הם רואים בהורים מקור תמיכה והישענות.
קוהוט טען שהילד גדל דרך עייני האם . למיטב הבנתי האישית והמקצועית התהליך נמשך גם בגיל ההתבגרות. חובתנו כמטפלים להבין את המצוקה של שני הצדדים ולסייע להם להמשיך את תהליך הצמיחה והגדילה בצד ההורים ודרך עיניהם השומרות והמיטיבות.
אל לנו לשכוח – אנו רק אורחים בחייהם של בני הנוער ואם נצליח לאפשר את הקשר המשפחתי בדרך מייטיבה יציבה אזי עזרנו לכל הנוגעים בדבר.

ביבליגרפיה
בכר, א ואחרים) 2003(. שיחות, ד) .2(, עמ '116-114
גבאי, א) .2006(. הדרכה להורים לנוער בגיל ההתבגרות בעידן הפוסט מודרני. אתר מאמרים :
https://www.articies.co.il/articles/4134
מיכאל, א) .1989(.התנגדות בטיפול – של מי ההתנגדות ? חברה ורווחה, ו. עמ '47-39
מינושין, ס'ת לית ו' י' וסיימון, ג' מ) '2010(. מיומנויות הטיפול המשפחתי: מסעות של צמיחה ושינוי. עמק – יזרעאלי :
יזרעאל.קוהוט, ה) '2005(. כיצד מרפאת האנליזה ? תל- אביב: עם עובד.
Bowen, M., (1978). Fmily Therapy in Clinical Practice, NY and London, Jason Aronson