האשם המיידי: האלכוהול

האם הטלת אשמה על האלכוהול, לגיטימית, כטיעון הגנה של מי שפשע תחת השפעתו?

מאת: מיכל גלוסקא, מנהלת פרוייקטים עמותת אל-סם

השאלה המועלית כאן, איננה משפטית, אם כי מוסרית, חברתית. כל כך הרבה פעמים נשמעת הטענה של חוסר אשמה כי "הייתי שיכור", ואני ממש מתקוממת. כאזרחית. כאמא. כאדם.

איך קורה עדיין שאנו נתקלים באירועים קשים. קשים ביותר, אכזריים וברוטליים, שמבוצעים באלימות קשה ומרושעת ע"י מי שמוגדרים כ"בני אדם", לעיתים אפילו כ"נורמטיביים", כשהם מתכסים בחזות תמימה, לרוב מצטיידים בכיפה גדולה לראשם ובטיעון השחוק "הייתי שיכור". איפה המוסר? איפה החרטה? אולי במקום "הייתי שיכור" – "הייתי חסר אחריות בצורה בלתי נסלחת – אני ראוי לעונש"? ואם כבר עונש – בבקשה, שיהיה מרתיע, שתהיה הלימה בין המעשה לעונש.

טוב, אולי "קצת" הגזמתי, אבל באמת, האם זה בכלל טיעון לגיטימי שראוי להשמיעו? האם גם "הייתי עייף/ עצבני/ מתוסכל" הם טיעונים לגיטימיים? אולי, באבל באותה מידה של אבסורד וחוסר הגיון של הטענה "הייתי שיכור".

טענה זו כל כך אינה לגיטימית בעיני, עד להכעיס. הרי ידוע לכל, מהן תופעות הלוואי של שתיית  מופרזת שלאלכוהול. מוכרת לכולם תחושת ה-"היי" ותחושת החופש והשחרור  כתוצאה משתיית אלכוהול, אבל כל ילד מכיר גם את התופעות האחרות. את ההקאות, הסחרחורות, איבוד השליטה, התפרצות התקפי אלימות, איבוד קשר למציאות ועוד כנה וכהנה.

אותו אדם ששתה ופשע, ברור הוא כי אין זו לו הפעם הראשונה ששתה לשוכרה, ואיבד עשתונותיו. וגם אם כן, וודאי נחשף לתופעות קשות של שתייה מופרזת אצל אחרים. כך שיידע מוקדם יש גם יש. לא ניתן להימלט מהמידע על השפעות האלכוהול, הוא הרי זמין, נגיש ונמצא בכל מקום. בטלויזיה, במחשב, בעיתון, ברחוב.

כיצד ייתכן שנער בן 17 שמעיף באכזריות כלב של חברו, של חבר! מעבר לגדר בטון, ייטען להגנתו שהיה שיכור? הרי מי ששתה הוא אתה בעצמך ולכן אתה הוא האחראי למעשיך יהיו אשר יהיו. ועל מעשיך אלה עליך לשלם במלוא החומרה שיכור או לא.

איך ייתכן  שבחור שאונס נערה בברוטליות חסרת רחמים יטען "זה לא אני – זה האלכוהול". זה אתה, חביבי, זה אתה! זה לגמרי אתה.

הלגיטימציה להשתכרות, בעיקר של בני נוער אבל לא רק – הפכה לנורמה. שותים בבית, "מתדלקים" לפני הבילוי, מי בכלל יכול לצאת לבלות, בלי "לתדלק" קודם בבית? אחר כך שומעים בחדשות על "תגרה" "קטטה" "דקירה". גם כן, בילוי. וכשזה קורה, השיכור וחבורתו "לא רואים ממטר", לא את האנשים התמימים שמסביב שעלולים להיפגע, לא את עתידם, לא את הנזק שיגרמו למשפחתם – "הרי זה לא אני – זה הילד הרע שהפכתי להיות בגלל ששתיתי"! זה בלתי נסלח. זה בלתי נתפס.

קחו אחריות!!!! קחו אחריות!!! זה חיים של אנשים. זה החיים שלכם. לא הכל נגמר בכבוד, בסגירת חשבונות ב"לצאת גבר"!

אם אני נשמעת זועקת, זה בדיוק כך. לפני כחודש, סיפור אמתי, בתי הבכורה בת 17, נקלעה שלא בטובתה לקטטה בין שיכורים. בקבוק הועף לעבר מקום מושבה, הוא נפגעה. נפצעה, דיממה, הובהלה לבית חולים, נתפרה במצח. למה? ככה! כי מישהו היה עצבני בגלל שהיה שיכור. והיא? רק היתה בזמן הלא נכון במקום הלא נכון….בעיה שלה! אז לא – זה בעיה שלו. והוא צריך להיענש בחומרה, כך שבפעם הבאה שיעמוד מולו בקבוק אלכוהול – הוא יחשוב פעמיים, כמה לשתות, ואם לשתות… מיותר לציין כי הדבר נכון לגבי מי שהרג. בעצם, אולי מי שהרג כבר הבין, אבל מי ש"רק" פצע ילדה במצח – בטח יחזור לשתות בלי לחשוב פעמיים. ככה זה, הרמנו ידיים. ויתרנו.

כשהתנהגות מסוכנת הופכת לנורמה חברתית, אנו כחברה נמצאים בסכנה וחייבים לפעול על מנת למגר את התופעה.

אירוע אלימות קשים, תאונות דרכים, דקירות, אונס, קטטות ואף מעשי רצח, הם רק חלק מעבירות הקשות שנעשות בחסות האלכוהול. מישהו לא הבין את הסכנה? מישהו צריך רמז עבה יותר לכך שאם שותים אלכוהול – שותים במידה? ששותים באופן מבוקר, כזה שישמור עליך מפני עצמך, שישמור על סביבתך?

יש מלחמות שהחברה הרימה ידיים לגביהן. אלכוהול וגם סמים "קלים" הם רק שתי דוגמאות לכך. תופעת הנוער השותה היא איננה גזירת גורל. הכל מתחיל בחינוך בבית, נמשך בבית הספר ולא פחות מכך, בבחירת החברים. אין ספק שבמקרה דנן, יש משקל רב לכוח הקבוצה והשפעתה על הפרט. יחד עם זאת, גם אם שתית אלכוהול תחת לחץ חברתי שהופעל עליך…שתה במידה! לא חייבים לשתות על אובדן חושים, עד ערפול.

לסיכום אומר, אל תתכסו בכסות תמימה של אדם נורמטיבי ששתה לשוכרה. אין שום דבר נורמטיבי בהתנהגות אלימה, תוקפנית, אכזרית. לא האלכוהול יציל אותך מעונש. רק אתה עצמך, האחריות שתיקח על חייך והשליטה עליהם יכולים לפלס לך דרך לעתיד נורמטיבי וראוי – לא האלכוהול. תזכור את זה בביקורך הבא בפאב או עם החבר'ה בבית לפני היציאה לבילוי. בבקשה. תודה!