מתוך חדר הטיפול / ליצור קשרים בלי סמים

מאת: מורן יורמן, עו"ס מטפלת

betipul

לירון הגיעה לטיפול בעקבות פנייה של אימה, לאחר שהרגישה אוזלת יד מולה ומול השימוש החוזר ונשנה בסמים. במפגש הראשון ראיתי מולי נערה יפיפייה, זהובת שיער וכחולת עיניים עם מבט מרוחק ובוחן, ולצידה ישבה אימה שהייתה עייפה וחסרת אונים ורק רצתה לשתף את מי שמוכן להקשיב.

לירון נערה בת 19 בעלת היסטוריה של אשפוזים פסיכיאטריים, פגיעות עצמיות וניסיונות אובדניים. הגעתה לשיחות כללה שלל ניירות ואבחונים שלוו בהרגעה של אימה "שזה לא נורא כמו שזה נראה".  כך שהחוויה הראשונית הייתה שמדובר במקרה מורכב ותהיתי מאיפה להתחיל וכיצד אצליח ליצור קשר עמה.

בשיחות ההכרות הראשונות, לירון שיתפה פעולה וסיפרה בדרכה את סיפור חייה עד הגבול בו הרגישה בנוח, בחדר התחושה הייתה שאנחנו מתקרבות ומתרחקות והקשר ביננו מתקשה להירקם ולהתייצב. יחד עם זאת, היה חשוב לי להעניק ללירון תחושת בטחון וקבלה, והבנה ברורה שקשר זה דבר תהליכי שזקוק  לזמן  על מנת להיבנות ולהשתרש.

לאחר מספר שבועות של שיחות קבועות לירון הגיעה לשיחה במצב רוח ירוד, היא נראתה חיוורת, חלשה ונדמה היה שבפעם הראשונה בהיכרות ביננו, הייתה הלימה בין הפנים והחוץ ויכולתי לראות דרכה את הכאב, הקושי והבלבול שמלווים אותה והופכים את חייה לפעמים לבלתי נסבלים עבורה.  בשיחה זו התוודתה כיצד בכל התקופה בה הייתה בטיפול השתמשה בסמי פיצוציות כדי שאלו לא יתגלו בבדיקות השתן ועקב מחירם האטרקטיבי.

השימוש בסמים והצורך להסתיר אותו ממני, היווה גורם מרכזי בקושי שלנו ליצור קשר, לאחר הגילוי הגיעה הקלה גדולה. החוויה המקבלת והאמפטית, אפשרה ללירון בפעם הראשונה להיחשף ולדבר בכנות על בעיית השימוש בסמים, ומה הסמים מהוויים עבורה. באופן זהה ומקביל לתהליך שהתרחש בחדר, התברר שלירון מעניקה חשיבות רבה לשימוש בסמים, ומארגנת את עולמה באופן דיכוטומי ומוחלט.

כך שבעולמה הסמים מהווים "מתווך חברתי" שדרכם היא מנהלת ויוצרת את קשריה החברתיים, ובתפיסתה כאשר אלו אינם, היא תישאר ללא חברים ובודדה, מצב שמעורר פחד וחרדה.

דרך השיחה על השימוש בסמים והאופן בו "השתמשה בו" הבנו ביחד שהנושא החברתי הוא נושא מרכזי שמעסיק את לירון ומעורר פחד, קושי וחרדה. התגלו תפיסות משמעותיות לגביה, לגבי קשרים חברתיים ומה שביניהם. בחווייתה הסיבה העיקרית שבני גילה בוחרים להימצא בסביבתה היא הסמים. בנוסף, העלתה חששות ומחשבות: כיצד תוכל להתמודד עם מצבים בהם יש שתיקה מביכה ומה עושים ביחד עם חברים ללא שימוש בסמים. לירון תפסה קשרים חברתיים כמשימה בלתי אפשרית שדורשת מאמץ רב, יצירת קשר חדש והחזקה של קשר קיים שאבו ממנה אנרגיות רבות ואילו דרך הסמים השיגה את זה בקלות וללא כל מאמץ. בפעם הראשונה לירון נחשפת לבעיה האמיתית שמהווה קושי עבורה, ומבינה שהסמים הסיטו אותה לאורך כל הדרך מהתמודדות עם בעיה זו, ובעצם הובילו להתנהגויות לא אפקטיביות של אי התמודדות והימנעות.

בתקופה לאחר שיחה זו ועקב הפסקת השימוש בסמי פיצוציות, היה מדהים לראות את התקדמותה של לירון. לפני הכל היא נראתה חיונית יותר, עלתה במשקל, ודיווחה על מצב רוח שהשתפר. כמו כן, היא דיווחה על בילויים משותפים עם משפחתה, חוגים שחזרה ללכת אליהם ובחוויה הכללית הרגישה יותר טוב. הדבר העיקרי שנתפס עדיין כמעורר חשש ואליו גילתה חוסר מוטיבציה היה יצירת קשרים ללא סמים.  נראה היה שאנו צריכות לעורר מחדש את היצר והחיות החברתית, ולבדוק ברמה הראשונית האם בכלל זה ערך שחשוב לה והיא מוכנה להשקיע זמן ואנרגיה על מנת להתמודד עימו.

לירון ענתה בחיוב, אך סייגה והזכירה כמה קשרים חברתיים הינם גורם שגוזל ממנה אנרגיות, נדמה היה שאומרת לי "ששתינו לא נפתח ציפיות להצלחה בנושא זה" ואני מאידך הזכרתי ללירון שזהו תהליך, ויש לנו את הסבלנות לעבוד על מיומנויות אלו בזמן ובקצב שלה. התחלנו בהבנה בסיסית לגבי קשרים, כיצד תופסת אותם, מהם מהווים עבורה, מתי מרגישה בנוח ומתי לא. לאט לאט למדנו את הנושא ביחד, הבנו מול מה אנחנו נעמדות ומהם הרצונות והצרכים שלה. תוך כדי, לירון החלה לספר על מצבים חברתיים בהם נתקלת בחיי היומיום שלה, בבית הספר ובקבוצה טיפולית בה לוקחת חלק במרכזנו. ביחד ניתחנו את המצבים, הבנו היכן מרגישה בנוח ויכולה לנסות ליזום מפגש או בילוי, וכך תוך כדי התקדמות בשיחות, היא החלה להיחשף למפגשים חברתיים, שיצרו עוד מפגשים וכך הלאה.

נכון להיום, לירון נקייה מסמים תקופה ארוכה, היא מגיעה באופן קבוע לשיחות ובנוסף מגיעה באופן קבוע לקבוצה טיפולית. היא בכיתה י"ב ותיגש לבגרות מלאה. בשיחות ביננו ניכר השיפור בהיבט החברתי, בילויים משותפים עם חברים, יכולת לבלות עם חבר אחד ולא בקבוצה ודיווחים על הפחתה בהרגשת הבדידות. יחד עם זאת, ברור לשתינו שעדיין קיים קושי סביב נושא זה, ועצם החיברות לעיתים מעייפת אותה. אנחנו ממשיכות את הדרך שהתחלנו שלנגד עיננו צרכיה, רצונותיה ומסוגלותה של לירון שמכתיבים את הקצב הטיפולי ומאותתים לנו מתי לעצור ומתי להמשיך.