מתוך חדר הטיפול / יהל (שם בדוי)

בטיפול 

מאת: לירז שמריז, עו"ס מטפלת

betipul

יהל (שם בדוי) בן 16 מקיבוץ בגליל העליון, מייצג בסיפורו חלק נרחב מהנערים המטופלים בסניפנו. יהל הופנה אליי לטיפול דרך שירות המבחן, לאחר שנתפס בעבירת סמים מסוג מריחואנה.

יהל נער נאה, עם חזות "מגניבה", אינטליגנט. הוריו משכילים ומעורבים, הוא מקובל חברתית ותפקודו הלימודי ממוצע. עם היכרות ביננו, היה ליהל חשוב להבהיר לי שהכל אצלו רגיל ונורמלי. הוא לא "נרקומן" ולא מכור, הוא בסך הכל נער שחווה וזורם עם המציאות הליברלית והפתוחה בה הוא חי.  יהל חזר בשיחות על כך שאינו מבין למה הוא כאן.  "אין שום רע בגראס, בסך הכל גו'ינט בסוף יום עם החבר'ה". הוא הוביל את השיחה לעימות שמתנהל בתקשורת בנושא הלגליזציה, שם מוצגות דעות שתומכות בגראס כחוקי, כחומר ירוק טוב ומרפא, כמו גם הדעות המנוגדות.

אמרתי לו שאני מבינה את הבלבול, כשבחוץ עולם המבוגרים מנהל מלחמה בנושא וכל אחד מחזיק בנשק שלו. אבל כאן בחדר, יש רק אותי ואותך. אותי מה שמעניין הוא אתה. איך אתה הכרת את הגראס? מה הביא אותך להתנסות? איזה טוב הגראס עושה לך?

יהל הופתע, "גראס" ו"טוב" במשפט אחד?  לזה הוא לא ציפה ממני…

בהתחלה, יהל מאוד שמר וגונן על הגראס, אך אט אט ובזהירות התחלתי לשמוע קולות נוספים: הרצון להשתייך.  לקבל אישור, אני שווה. הציפייה שלו לעמוד בקצב, להיות קדימה. להיות מוצלח. אבל לא לחוץ, בקליל, ברגוע. להשתיק את הפחד, העצבות, הבלבול, העייפות. ליהנות. לשמוח. כמה הרבה, בבת אחת. השימוש הוא דרך התמודדות.

גיל ההתבגרות, הוא ה-גיל. בדומה לתינוק בשנתו הראשונה שגופו מתפתח מתלות לעצמאות, כך נפש המתבגר. בשנים חשובות אלו אנו למדים להיות. להבין מי אנחנו. להכיר את עצמנו. לבדוק מה מתאים לנו. מה עושה לנו טוב. להתמודד עם כישלון, אכזבה, פחד, בושה, לקבל, ולאהוב אותי. וכשאנו חווים את עצמנו בשנים הללו,  אנו מגדילים את סל היכולות שלנו מידי יום, ובונים 'אני' חזק יותר, יציב יותר, וכך כמבוגרים, במרוץ החיים, אנו מסוגלים לתת לעצמנו ציון גבוה,  להיות קרוב לעצמנו, לאהוב ולשמוח. הג'וינט, מעבר לכל, לוקח לנו את ההזדמנות הזו. הוא מוחק כבמטה קסם את העכבות, שניתנו לנו כדי להיבנות וכך הוא הולך ונבנה בחיינו,  הוא שם  כששמח- כדי שיהיה שמח יותר, וכשקשה- כי הוא מנחם. גם כשמלחיץ, הוא מרגיע. וגם כשעייף, הוא מרדים. והוא משכנע אותנו כמה הוא מדהים, ותמים. והוא עדיף על אלכוהול, וסמים אחרים…

בחדר, אנחנו שומעים אותו ואותי ובוחנים איפה הקול שלי נשמע יותר חזק, אתו או בלעדיו. ואנחנו לגמרי מבינים, את ה'למה' וחושבים ביחד, האם יש מחירים? והאם יש לי אפשרויות אחרות, כדי להשיג את התחושה הטובה שלשמה אני משתמש?

יהל מצא כאן מקום בטוח, ללא שיפוטיות, לעצור רגע, להשקיט את הרעשים מבחוץ ולשמוע את עצמו. למצוא את הקול הפנימי שמכוון אותו. המצפן שבתוכו, ולבחור מתוך מגוון האפשרויות, את הדרך המדויקת לו להתמודדות.

יש בי אהבה גדולה לנערים שמגיעים אליי. הם כאן כדי לעשות דרך, בהתחלה הם לא יודעים את זה, לפעמים מתנגדים, אך במהרה הם מרגישים שיש להם מקום להיות. והם מגלים לי ולהם את עצמם. באומץ. באמת. והרבה מהפעמים, כאשר השימוש הוא כבר הרגל, הדרך מכילה בתוכה הסתעפויות עד לסוף הטוב.

יהל עבר תהליך ממיס הגנות, תהליך בו למד לתת אמון ולדבר את עצמו החוצה, גם את הקול המגונן על הגראס, וגם את הקול המהרהר. לאחר מספר חודשי טיפול, יהל זומן לדיון שני מול שופטת, והחרדה הכריעה אותו, הוא נבהל. הוא נסוג לאחור, וחודשיים לאחר הירידה חזר לשיחות ולתהליך.

כיום יהל מתמודד יום יום ובוחר לא להשתמש. לעיתים מתוך ההבנות שגילה בחדר ולעיתים כי פוחד להיתפס. יש בו געגוע ורתיעה המשמשים יחד בתוכו, הפיתוי גדול, ואל מולו נדרשת עמידה. אני שם לצדו, כדי לחזק ולהכיל, ומתפללת בתוכי שמי ייתן והטוב ינצח.