הפסיכולוגיה של הסם

מאת: מיכאל אמיר, עו"ס מטפל, אל-סם תל אביב

ההיסטוריה של האדם עם  הסם, קיימת עוד משחר ימי ההיסטוריה. סמים התקשרו לטקסים רוחניים פאגניים ואף לרפואת הגוף והנפש.  בהגדרה – סם הוא כל חומר שנצרך ללא מטרת הזנה.

ניתן לומר כי,  האדם ניסה בעזרת הסמים להשיג שליטה על בעיות או מצוקות העלולות להוות איום על שלמות האדם הן בפן הפיזי והן בפן הנפשי.

 

תכלית הסמים כפי שאנחנו מתייחסים אליהם היום, היא להשפיע על רבדים נפשיים. מטרת השימוש בסם היא לעבור ממצב רגשי / חוותי, מסוג X   למצב רגשי / חוויתי מסוג Y . כך למעשה הסמים הם ניסיון להשיג שליטה על מצבים רגשיים.

 

בעישון מריחואנה – משתמשים מדווחים כי הם חווים רגיעה וסיפוק בזמן השפעת הסם. יתר על כן, רבים מדווחים על שיפור מיומנויות ויכולות ביצירתיות.

בנטילת אקסטות וסמים ממריצים – אנשים מרגישים נמרצים יותר, ומידת הנאתם באירועים (מסיבות למשל) עולה לאין שיעור. רבים מדווחים, גם על שיפור בביצועים המיניים ותחושת אנרגיה והתעלות בלתי נלאית.

בנטילת קוקאין –אנשים מדווחים, כבר בשימוש הראשון, על תחושה אלוהית וחוויות של התאחדות עם העולם. רבים טוענים כי החוויה כה עוצמתית, עד כי היא חורטת רושם חזק על הנפש למשך שנים רבות.

בנטילת אלכוהול – רבים מדווחים על יכולת "לזרום" ולהוריד מנגנוני איפוק, אשר מונעים מהם ליהנות במצבים חברתיים.

אם נסכם מהו תפקיד הסם אולי ניתן לומר זאת כך: תפקיד הסם הוא  לשפר את המצב הרוח.

 

ובכן, מכאן נשאלת השאלה הפילוסופית (אך גם הטיפולית): למה? או : למה לא?

מה רע בלחוות רוגע ושלווה, במיוחד כשמדובר בסמים המשפיעים באופן יחסית מתון?

 

ברור כי השימוש בחומר כל שהוא – שלא לצרכי הזנה, מתקשר אוטומטית לשליטה. אי אפשר להפריד סם משליטה. שניהם הולכים יחד ובלתי נפרדים.

משוואה פשוטה יכולה להניח כי אם הסם קשור לצורך בשליטה, כנראה שחוויות לא נעימות או מתסכלות עומדות בבסיס השימוש. ושוב עולה השאלה, על מה האדם מנסה להשיג שליטה ?

 

האדם תמיד מונע מהצורך השיג שליטה והסוגיה של שליטה קשורה להתפתחות האדם בכללותו. האדם ניסה להרחיב את תחומי שליטתו בכדור הארץ, בידע, בניצול משאבים ואף על דחפיו שלו הוא. הדת למשל, שמה דגש רב, על שליטה של האדם בעצמו בהקשר מוסרי מול סביבתו ומול אלוהיו. שליטה נתפסת כמקור כח חשוב להתפתחות האדם. בד"כ היא מושא להערצה אצל "פואטיקת ההמונים".

השליטה מעניקה לנו רוגע ותחושה שאנחנו יכולים לשלוט על גורלנו. אך, אם נהיה כנים, האם באמת ניתן לשלוט על גורלנו? התשובה לכך אמנם מורכבת, אך ניתן לסכם זאת כך: ייתכן ויש לנו מידה מסויימת של שליטה, אך אין ספק שאין לנו שליטה על הכל.

כמה שיהיה קשה לחשוב על כך – לגופנו ולנפשנו יש תאריך תפוגה. מחלות שונות ומשונות תוקפות את האדם, חלקן קטלניות. כדור טועה עלול לגרום למלחמה בסדר גודל קולוסאלי ומשברים כמו: אובדן, עלולים להפתיע כל אחד מאיתנו.

כל אלו הן דוגמאות לחוסר שליטה של האדם על המתרחש במציאות בה הוא חי, שלא לדבר על כוחם של איתני הטבע. כך, מבחינה פסיכולוגית, האדם מנסה להשיג שליטה באמונה עיוורת, כי השליטה על עצמו ועל סביבתו תאפשר לו להרגיש חזק יותר ובטוח יותר (פיזית, נפשית, חומרית, וכו'…).

 

בבואנו להתבונן על תובנות אלו, ננסה לנתח את הצורך של האדם בשליטה דרך השימוש בסם.

 

שימוש בסם מאפשר שליטה על כמה רבדים:

  1. וויסות דחפים – יכולת לשלוט על הדחפים ובהתאם לכך, לווסת או לאפשר לדחפים דרך ביטוי בעזרת השימוש.
  2. שליטה על רגשות – בשורה התחתונה, סמים גורמים לתחושת אופוריה, בזמן שימוש ומעט אחריו. רגשות שלא היו שם אילולא השימוש. האדם משתמש בסם כדי לחוות שליטה על רגשותיו.
  3. כלי להתמודדות – האדם משתמש בסם כדי לשלוט על יכולת ההתמודדות שלו עם אתגרי החיים. למשל – מצוקה חברתית עלולה לדחוף את האדם להשתמש, או כדרך להרגיע את עצמו בבואו להתמודד עם תסכול, למשל : כעס. השימוש יכול להוות כלי להרגעת מתחים.
  4. בריחה – עד כמה שקשה למשתמשים עם המונח הזה, אדם המשתמש בסמים מתנתק, וניתוק משמעותו בריחה. ניתוק יכול לבוא לידי ביטוי למשל בכמה שעות בהם האדם לא טרוד בבעיות או ברגשות אשר מהווים מטרד עבורו ביום יום. .
  5. סימפטום – כאשר השימוש נועד כדי להשפיע על גורמים אחרים, אשר לא קשורים לאדם עצמו. למשל – כאשר מתבגר משתמש בסמים, כדי לגרום להוריו (באופן לא מודע) להתעסק בו ולא בקשיים המשפחתיים ביניהם.

 

עד כאן עסקנו בסיבות לשימוש. חלקן מודעות ורובן לא מודעות. האמת היא שהאדם, לא הצליח לשלוט באמת על רגשותיו או על בעיותיו דרך הסם. בעיות ואתגרים הם חלק מהחיים, וככל הנראה, הם חלק מגורלו של האדם באשר הוא אדם, מעצם העובדה כי הוא יצור חי. כל יצור חי באשר הוא מתמודד עם אתגרים ומשברים.

הגם שהאדם מנסה תדיר לשלוט בתחושותיו וברגשותיו הוא תמיד צפוי להתאכזב, מאחר שברגע שהשפעת הסם נעלמת, עולה הצורך להשתמש שוב, כדי לחוות את אותה חוויה.

הצרה הגדולה היא, שככל שרמת השימוש יותר מאסיבית, כך הצורך בשליטה יותר גבוה, והתלות עולה יחד עמה.

 

ובכן, מה טיפול מציע ?

בתחילת הכתבה חשבתי להעלות את הטיפול כאלטרנטיבה לסם. העבודה הקלינית עם נוער, לימדה אותי ברבות השנים, כי אין באמת אלטרנטיבה לסם. כמטפל, איני יכול להציע תחליף לסם. כל תחליף שאציע לסם, יהווה למעשה שקר נוסף לאלמנט השליטה שהוזכר לעיל. על כן אין משהו שאוכל להציע למשתמשים במקום. על כן טיפול הוא לא בהכרח אלטרנטיבה לסם.

 

טיפול יכול להציע דרכי התמודדות נוספות, יעילות יותר, להשגת התפתחות, צמיחה ושינוי. הטיפול, מאפשר לחבר את האדם לעצמו (בניגוד לסמים שלרוב "מנתקים") גם אם הוא חווה רגשות לא נעימים. הטיפול מאפשר להקנות כלים ולפתח כוחות אשר מאפשרים דרך להתמודדות עם רגשות בלתי נעימים. בסופו של דבר טיפול יכול להציע חיים מלאים ושלמים יותר על אף הקשיים. בהבדל מהסמים, טיפול דורש אורך רוח, עבודה קשה ואמונה של האדם בעצמו ובשינוי.

 

העבודה עם בני נוער המשתמשים בסמים היא קריטית עוד יותר, מאחר שבגיל זה, המתבגרים צוברים יכולות התמודדות חשובות להתפתחות. ברגע שהסם הופך לכלי/ אמצעי להתמודדות, נחסכת מהנערים ומהנערות יכולות ואופנים להתמודדות אשר קריטיים להתפתחות בגיל זה.

 

נקודה קלינית מעניינת, המעסיקה מטפלים בתחום ההתמכרויות של נוער, קשורה לקשר של האדם אל הסם. בטיפול, רבים ממטופלינו מצהירים כי ימשיכו לעשן, וכי אין כל רע בלעשן. אני מוכרח להודות  שכמטפל מה שבאמת מעניין, זו לא העמדה של המטופל כלפי הסם, אלא מערכת היחסים שהוא מפתח אל מול הסם. ההתעסקות הרבה, המחשבות עליו – גם כשאין עישון אקטיבי, הצורך "להילחם" על הזכות לעשן, וכו'… , כל אלו מעלים שאלות ותהיות ביחס של האדם לסם ולחשיבות של הסם בחייו. על כך ארחיב בכתבה נפרדת.

 

לסיכום, ניתן לומר, כי מרכיבים של שליטה עומדים בבסיס השימוש בסמים מכל סוג שהוא. שליטה, עלולה ברבות הזמן, להיהפך לחוסר שליטה ברגע שמתפתחת תלות, ובכך נוצר מעגל תלותי העלול לשמר את הסמים ככלי ואמצעי להתמודדות. טיפול, לא בהכרח מציע אלטרנטיבה לסמים, אלא דרך המאפשרת לאדם לפתח כלים מעצמו אשר יסייעו לו לחיות חיים מלאים ומספקים יותר בהמשך חייו.