תופעת השימוש בסמים בקהילה הלהט"בית

מאת: מיכאל אמיר, עו"ס מטפל – אל-סם תל אביב

good2know

הקהילה הלהטבי"ת עומדת בפני תופעה חסרת תקדים של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים באופן תדיר. אחד ממאפייני הסיכון המרכזיים הקשורים לאוכלוסייה הלהט"בית קשורים למתח שבין הנטייה המינית, לדרישות וציפיות החברה (או המשפחה). יכולנו לחשוב כי מתחים אלו, בשילוב מאפייני גיל ההתבגרות (שגם ככה מתוחים מאליהם) יכלו ליצור מצבים סיכוניים, אשר היו עלולים להוביל את בני הנוער לפשיעה, שימוש בסמים, קיום יחסי מין לא מבוקרים, וקשיי הסתגלות ותפקוד נרחבים.

לכאורה, היינו יכולים לחשוב, כי הקהילה הלהט"בית עשתה כברת דרך בשנים האחרונות, בכל הנוגע לקבלה והכרה מצד האוכלוסייה הכללית. מצעד הגאווה הפך לאירוע מרכזי המביא אליו כ 120 אלף משתתפים (שרובם אגב, לא בהכרח מהקהילה). ההכרה של מערכת המשפט והתעסקותה במשפחות חד מיניות, צירים בפרלמנט, ואף נציגות ונוכחות גבוהה במדיה התקשורתית, כולן מבשרות על מהפך אמיתי ביחס החברה והמדינה כלפי הקהילה.

עם זאת, אנו נוכחים לדעת כי למרות ההכרה הנרחבת ולמרות ההשלמה המינית (לכאורה), השימוש בסמים בקהילה הלהט"בית הוא נרחב כמעט יותר מכל אוכלוסייה אחרת. היום, נוער ומבוגרים כאחד, צורכים כמויות רבות של סמים, שלא לדבר על אלכוהול. אין פאב או מסיבה שמכבדת את עצמה שאין בה סמים מכל הסוגים. מעבר לכך, התופעה כל כך נפוצה וידועה  עד שזה נעשה חריג לא לצרוך סמים באירועים חברתיים. מעבר לכך, תופעות

שונות וחריגות עוברות סוג של "אישור חברתי". נערים הומואים, טרנסים ובי סקסואלים עוסקים בזנות (רובה דווקא לא זנות רחוב), רבים מקיימים יחסי מין לא מובחנים, חלקם לא מוגנים (בטענה שאיידס היום היא מחלה שלא מתים ממנה). אנו עדים יותר לתופעות של התמכרות למין, לפורנו ולריגושים. תופעות של הפרעות אכילה נהפכות לנפוצות ביותר (הגם שהן מוסוות- בדמות אנורקסיה הפוכה), ועיסוק אובססיבי בדימוי גוף ובדימוי עצמי הוא חלק מרכזי מהשיח בקבוצות להט"בי. אנו עדים גם לתופעות של הדרה חברתית בתוך הקהילה עצמה, כלפי מי שנתפס כלהט"ב אך חריג מהדימוי המצופה כמו למשל : מי שלא מוכן לצאת מהארון, או מי נחשב מבוגר מדי.

תופעה נוספת מטרידה, קשורה לסכמות החדשות הנוצרות בקהילה לגבי "המשפחות החדשות". עוד ועוד אנו עדים לתופעה של מערכות יחסים פתוחות בהן שני בני הזוג מקיימים יחסי מין מחוץ לתא המשפחתי בהסכמה הדדית. הדבר מעלה שאלות קשות על המסגרת המשפחתית והמשמעויות של מערכת יחסים כזו על הזוגיות ועל קרבה ואינטימיות.

אנו למעשה רואים, תופעות שונות וחריגות בנוף אשר מעלות תהיות לגבי התגבשותם של נורמות חדשות. היינו מצפים שככל שההכרה והאוטונומיה יעלו, כך גורמי הסיכון ירדו, אך ההפך הוא הנכון. לא רק שהתופעות לעיל אינן חריגות, חלקן אף נתפסות כנורמאליות.

אז מה קורה כאן ???

ניתן לחשוב על מספר הסברים אשר מסבירים תופעות אלו:

  1. יציאה מהארון מביאה עימה בהכרח, שבירה של נורמות חברתיות קיימות. מה שהיה כתבנית ידועה ונורמה מוכרת נשבר, וללהט"בים יש הזדמנות נדירה לעצב נורמות וסכמות חדשות, אשר ישפיעו על חייהם לעתיד. יציאה מהארון גוררת אחריה שבירה ובנייה מחדש של זהות. שאלות חדשות ובלבול שאופייניות לגיל ההתבגרות מועצמות וההבנה שניתן לשבור את הנורמות המקובלות, פותחת דלת לחיפוש אחר נורמות אחרות. מצד אחד – היכולת לבנות זהות עצמית היא שלב התפתחותי חשוב, מאידך, יצירת נורמות ומוסכמות חדשות ללא גבולות ובדק בית, עלולה ליצור בידול, אשליה ועלייה בצורך בריגושים. כך אנו מוצאים אמירות כמו: "חיים פעם אחת, אז למה לא לחוות כמה שיותר" אשר מועצמות כמעט לכל תחום בחיי הלהט"ב (סמים, מין לא מובחן, מערכות יחסים לא בשלות וכו'). לסיכום ניתן לומר – שבירה של נורמות בסיסיות תורמת ליצירה של נורמות חדשות בשלל תחומים.
  2. הומופביה מופנמת – הומופביה מופנמת היא מושג אשר צובר תאוצה בשנים האחרונות סביב להט"בים אשר יצאו מהארון החיצוני, אך עדיין לא השתחררו מהארון הפנימי.

הומופביה מופנמת – היא הומופוביה שלכאורה קשה לזהותה מבחוץ, מאחר שכלפי חוץ הפרט הוא חלק מהקהילה ומקובל ע"י סביבתו, אך כלפי פנים, ישנו קושי להכיל ולהשלים באופן אמיתי עם ההשלכות והמגבלות של היציאה מהארון. השלמה עם כך שאתה חריג ושלבחירות שלך יש משמעות בהיבט המשפחתי המורחב והמצומצם.

למרות שלהט"בים  רבים נמצאים מחוץ לארון, רבים מהם תופסים באופן לא מודע את הנטייה המינית שלהם כחולשה, ללא קשר  למציאות החיצונית.

  1. עיסוק בדימוי עצמי רב – הקהילה הלהט"בית מייחסת ערך רב למראה חיצוני. הצעיר יותר, היפה יותר, החטוב יותר, זוכים להעדפה על פני המבוגרים ועל אלה שגופם לא עומד בסטנדרטים הנדרשים. אמנם הדבר לא מיוחס רק ללהט"בים. אנו חיים בחברה תובענית ודורשנית ביחס לתפישות של גוף ודימוי עצמי. אצל הלהט"בים הדבר עלול להביא לסיכון. היציאה מהארון גוררת אחריה חיפוש אחר זהות, וזהות כידוע מתהווה דרך חיפוש ובניית  סט ערכים, נורמות ודימויים. היציאה מהארון היא נדבך המוסיף רמות של סטרס על הפרט מעצם היותו שונה (ולא משנה עד כמה הסביבה הקרובה מקבלת זאת). ההתעסקות בדימוי גוף עוזרת להעלות את הדימוי העצמי ובכך תורמת לאדם להרגיש כ"בעל ערך". הדבר בעייתי, כאשר ההתעסקות הופכת לאובססיה, במיוחד בחברה בה האדם מאמין כי גופו קובע את ערכו העצמי.

אם כך אנו רואים כי ישנם גורמי סיכון לא מבוטלים הגם שלהט"בים יוצאים מהארון. בפן הטיפולי עלינו לזכור, כי כל מי שיצא אי פעם מהארון היה מתישהו בחייו בתוך הארון, וברור כי יש לכך השלכות נרחבות על ההתפתחות הנפשית ומבנה האישיות. יציאה מהארון, קבלה והכרה חברתית, לא בהכרח מבטיחות יציבות ותחושת well being. כשאנו מתבוננים על מטופל צעיר המגיע לקליניקה אנו צריכים לעמוד ולחקור ממתי הפרט היה מודע לנטייה המינית, כמה אנרגיה הושקעה בהסתרה עד שלב

הגילוי, איך הסביבה המשפחתית והחברתית הגיבה לכך, ואיך הפרט גדל וחווה את ילדותו. מה הן עמדות המוצא בבית, ואילו יחסים התפתחו במהלך השנים סביב הנטייה המינית. גורמים אלו הם קריטיים בהבנת התפתחותה של הנפש.

פעמים רבות נגלה קשיים רבים לאחר היציאה מהארון. קושי בוויסות דחפים שהיו מודחקים שנים קודם לכן, קושי בניהול מערכות יחסים ארוכות טווח ויצירתה של ברית זוגית המושתת על אמון והדדיות. ייתכן ונראה אף קושי בדחיית סיפוקים ובצורך בהרגעה תמידית ומיידית מפני המתחים הפנימיים שנוצרו במהלך השנים, ושאותן היציאה מהארון לא מווסתת. ניתן לראות לעיתים גם חוסר בשלות רגשית, באופן בו הפרט יוצא מהארון לנוכח הלחצים הפנימיים והחיצוניים.

השימוש בחומרים פסיכואקטיביים אם כן, הינה דרך של הפרט להירגע ולווסת את רגשותיו או דחפיו.

למרות זאת, עלינו לזכור בסופו של דבר כי מטרת השימוש היא שינוי מצב תודעה רגשי. בד"כ פעולות של בני אדם מונעים מצרכים. כשמדובר ברגשות –   הצורך בוויסות, הרגעה ובהרגשה טובה, הוא חיוני מאין כמותו. השאלה היא כמה אינטגרלי השימוש בחייו של האדם, והאם הוא גובה מחיר רגשי והתפתחותי.

לסיום אומר כי תפקידי כמטפל הוא להבין מהו או מיהו האדם ללא הסם. כיצד הנטייה המינית עיצבה את היכולות, הכוחות ואופני התמודדותו של אדם אך בעיקר מה הם המשאלות והצרכים הנפשיים, והאם השימוש מקדם את האדם לעבר הגשמה עצמית, חרות נפשית וסיפוק צרכים רגשיים ונפשיים או דווקא מגביל ומצמצם את יכולותיו של האדם  להתמודד ובעצם  כך מעצים את התלות ומעכב צמיחה, גדילה והתפתחות.